החלטה בתיק ת"א 20376-05-10

שתי הבקשות שבפני הן בקשה למתן הוראות למעריך (בקשה מס' 8) ובקשה למתן צו עשה (בקשה מס' 9). הרקע לבקשות היא הערכת שווי של חברת אדנים תעשיות עץ בע"מ (" אדנים") שנעשתה על ידי עו"ד ר' רייף (" המעריך"), ואשר העתק ממנה הוגש לבית המשפט ביום  10.3.11 (" הערכת השווי"). הערכת השווי נעשתה על יסוד החלטה שניתנה ביום 2.6.10 בגדר הדיון בבקשה לסעדים זמניים שהגישו המשיבים (בקשה מס' 1) ואשר בה מונה, בהסכמת הצדדים, המעריך ונקבע כי הוא יעריך את שוויה של אדנים ליום 30.4.10, וכי הערכת שווי זו תשמש בסיס לקביעת שווי אחזקתה של המשיבה 1 (" המשיבה") באדנים, וכן נקבע כי תוך פרק זמן של שלושים יום מעת שתושלם הערכת השווי ירכוש המבקש 2 בעצמו, או שתרכוש אדנים, את מניותיה של המשיבה באדנים והמשיבה, כמו גם המשיב 2, ישוחררו מכל ערבות לאדנים כלפי צד שלישי כלשהו (" ההחלטה").

אף שבהחלטה נקבע כי הערכת השווי תבוצע תוך שלושים יום היא הושלמה, כאמור, רק בחודש שעבר וכפי שאני מבין,  העיכוב בהשלמתה היה בידיעת הצדדים ואין להם טענה בקשר לכך. מכל מקום, המעריך קבע כי שוויה של אדנים הוא 12,026,261 ש"ח, ובהתאם להחלטה משמש סכום זה כבסיס לקביעת שווי אחזקתה של המשיבה באדנים.

בבקשה למתן הוראות למעריך (בקשה מס' 8) עותרים המבקשים להורות למעריך במספר עניינים אשר לטענתם הוא נמנע מלהביאם בחשבון, והפנה את הצדדים לקבלת הוראות מבית המשפט. על פי הנטען, עניינים אלה הם הצורך להתחשב בדילול אחזקותיה של המשיבה באדנים; אי התחשבות בעובדה שמניות המשיבה הן מניות מיעוט; השבת מניות שנטען כי ניתנו למשיבה במתנה; וכן טענה בדבר טעות חשבונאית.

מסתבר שקודם להגשת הבקשה פנה המבקש 2 למעריך בבקשה לתקן טעויות מסוימות בהערכת השווי, וביום 16.3.11 החליט המעריך לדחות את הבקשה וקבע כי הערכת השווי עומדת בעינה (נספח ג' לתשובת המשיבים). יצוין עוד כי בתכתובת דוא"ל שהתקיימה בין המבקשים, המעריך והמשיבים הביעו המשיבים את דעתם שהמעריך סיים את תפקידו ועל רקע זה, כמו גם על רקע נסיבות נוספות שאזכירן בסמוך להלן, נמנע המעריך מלנקוט עמדה בטענות שהובאו בפניו על ידי המבקשים. עיקרן של נסיבות אלה הן קשרי חברות הקיימים בין המעריך לבין המבקש 2, כמו גם בינו לבין המשיב 2, ואשר אותם הוא הזכיר בפתח הערכת השווי. אציין עוד, כי אין טענה שעצם קיומם של קשרי החברות לא היה בידיעת מי מן הצדדים בעת שהם הסכימו למנות את המעריך כפי שנקבע בהחלטה.

המבקשים טוענים כי יש לתת למעריך הוראות, וזאת על רקע התייחסותו לטענות מסוימות שהעלו המבקשים בפניו שלפיה  הוא אינו רואה מקום לנקוט עמדה בטענות אלה, וזאת על רקע תגובתו לטענותיהם שאין הוא רואה מקום לנקוט עמדה בטענות אלה, אולם, כלשונו, אין הדבר מונע מן המבקשים להעלות את העניין בפני בית המשפט (למשל, הסיפא של סעיף 8 להערכה, הסיפא של סעיף 9 והסיפא של סעיף 10). אלא שאני סבור שהמבקשים אינם מדייקים בקריאת הערותיו של המעריך, ובניגוד להם איני מוצא בהערות אלה משום בסיס להורות לו כיצד להתייחס לטענות שהועלו בפניו, בפרט, או להתערב בהערכת השווי, בכלל.

זאת ועוד, החלטת המעריך שניתנה ביום 16.3.11 התייחסה למקצת מן הטענות שהעלו המבקשים, והוא ראה להשאיר את הערכת השווי בעינה על אף טענות אלה, ואיני רואה עילה להתערב בהן.

אשר לשאר העניינים שעליהם מצביעים המבקשים, ייתכן, ואיני יכול לקבוע בכך דבר, שאם היה המעריך מקבל את טענות  המבקשים, או את מקצתן, הוא היה מגיע למסקנה שונה, אולם לכך אין כל נפקות, מכיוון שהמעריך קיבל סמכות, שניתנה לו בהסכמת הצדדים, להעריך את שוויה של אדנים. בגדר סמכות זו נתון לו שיקול דעת נרחב כיצד להעריך את השווי, ועל מנת להתערב בשיקול דעתו נדרש יותר מאשר טענה של המבקשים שעניינים כאלה או אחרים משפיעים על ההערכה.

בעניין שהוא קרוב לענייננו אמר בית המשפט כי " במידה שמסקנותיו (של המעריך, א"ק) נוגעות לעניינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בעניין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם" (ע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד בע"מ נ' רולקס בע"מ, מקודם קונצנטרה, חרשתני מכשירי כתיבה בע"מ,  פ"ד כא (2) 146(1967) כפי שצוטט בהסכמה בע"א 609/93 מרום שרותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה פ"ד מח(5) 381 (1994)). ועוד נאמר כי " אך מובן הוא כי על-אף זאת ניתן לתקוף את חוות הדעת, אם פעלו השמאי או המעריך בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום-לב, במרמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים . צמצום עילות ההתערבות של בית המשפט בהחלטת שמאי או מעריך שהצדדים כבלו עצמם להכרעתם, רק למקרים חריגים דוגמת אלה שמנינו לעיל, מתחייב מכיבוד רצונם ותואם את ציפיותיהם כי הסכסוך יוכרע בצורה מהירה יעילה" (ע"א 609/93 הנ"ל). על רקע דברים אלה, ועל רקע הנסיבות שקדמו למינויו של המעריך, היינו הליך שבו פתחו המשיבים נגד המבקשים וכוונתם המשותפת להביא לסיום השתתפותה של המשיבה באדנים, אין מנוס מן המסקנה שהבקשה מנוגדת להסכם שעליו הושתתה ההחלטה. לכך אפשר להוסיף שכאשר אני מעיין בהערכת השווי, אני למד שהמעריך סבר שמרבית, אם לא כל, העניינים שהובאו בפניו על ידי המבקשים אינם רלוונטיים לצורך ביצועה של הערכת השווי, ומכאן שאין מנוס מדחיית הבקשה למתן הוראות למעריך (בקשה מס' 8).

בא כוח המשיבים טען כי בנוסף לסכום ששולם על בסיס הערכת השווי, המשיבים זכאים להפרשי הצמדה וריבית על רקע חלוף הזמן מאז שניתנה ההחלטה ועד שהושלמה הכנתה של הערכת השווי.

טענה זו אינה נראית לי ואני דוחה אותה. זכות המשיבים לתשלום הפרשי הצמדה וריבית מותנית בכך שהחוב בגין מניות המשיבה באדנים היה מתגבש במועד מתן ההחלטה או בסמוך לה, אולם לא כך נקבע בהחלטה, והסכמתם ההדדית של הצדדים לעיכובים בהשלמת הערכת השווי איננה יכולה להיזקף לחובת המבקשים.

אשר לבקשה לצו עשה (בקשה מס' 9), עניינה של זו הוא במתן הוראות למשיבים למסור למבקשים שטר העברת מניות, לאור העובדה שהתשלום המתחייב ממסקנות הערכת השווי ומן ההחלטה כבר בוצע. במעמד הדיון נמסר שטר העברת המניות, וככל שהדבר נוגע לחלק זה של הבקשה מתייתר הצורך להכריע בה.

בחלק אחר של הבקשה עותרים המבקשים לעכב את העברת התמורה עבור המניות, עד שישולמו מלוא המיסים בקשר עם מכר המניות מן המשיבה לאדנים או למבקש 2. ביסוד בקשה זו עומדת טענה של המבקשים כי קיימת אפשרות שרשות המיסים תראה באדנים איגוד מקרקעין, ובהתאם לכך תמוסה העסקה כעסקה שחלה בגינה חבות מיסוי מקרקעין ולא מיסוי רווחי הון. משום כך, עותרים המבקשים לעיכוב ביצועם של התשלומים עד אשר ניתן יהיה לוודא את מעמדה של העסקה, וכן כי המשיבה שילמה את המס המגיע ממנה.

אין כלום בטענה ואני דוחה אותה. ההנחה העומדת ביסוד הטענה היא כי אם תיחשב העסקה כעסקה שחל עליה חוק מיסוי מקרקעין, לא ישולם על ידי המשיבה המס המגיע ממנה בגין העסקה, ועל מנת לקבל טענה כזו  יש צורך שהמבקשים יראו בסיס לקיומו של חשש ממשי שכך יקרה, דבר שלא ניתן למצוא בבקשתם או בנספחים לה. ההסכמה שקיבלה תוקף בהחלטה הייתה שמכר המניות ייעשה על בסיס הערכת השווי, בלא שהדבר הותנה באופן כזה או אחר בהבטחת תשלום המיסים על ידי המשיבה.

מעבר לכך, דומה שיש טעם בטענות המשיבים כשהם טוענים שהמבקשים הם נתבעים בתביעה העיקרית, וככאלה אין הם יכולים לבקש סעדים זמניים. הכלל הוא שנתבע יוכל לבקש סעד זמני רק במקרים נדירים ויוצאי דופן (ע"א 86/62 "עולי טהרן" (איראן) אגודה עתמאנית רשומה בישראל, תל אביב נ' ועד בית-הכנסת בנימין חקאק לעולי איראן, פ"ד טז 1769 (1962); ע"א 393/69 פוטרמילק נ' פלד, פ"ד כג(2) 385 (1969)), שהמקרה הנוכחי אינו אחד מהם. יש לזכור כי העתירה שבבקשה 9 היא לסעד של צו עשה להשבת כספים, ובלשון אחרת, לסעד כספי אשר מושכלות ראשונים הם שסעד כזה מצדיק רק לעתים נדירות מתן סעד זמני.

סיכומו של דבר, אני דוחה את שתי הבקשות, היינו בקשה מס' 8 ובקשה מס' 9.

המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: